פרחים צומחים גם מתוך קירות
סיפור אישי שהופך להזמנה לכל אחת ואחד לגלות שגם הקירות שבתוכנו יכולים להצמיח פרחים
על הספר
ספר על אומץ ורגישות, על נאמנות עצמית ועל היכולת לבחור באהבה גם כשנפצעים ממנה.
בין אכזבות לאהבות, בין ויתורים לתקוות, נולדה תנועה עדינה של ריפוי,
כזו שמזכירה כי גם כשנראה שהכל סגור, תמיד אפשר למצוא סדק שדרכו חודר אור.
פתיחה אישית לקוראיי היקרים
הספר הזה נכתב מתוך הלב. הוא מבוסס על מסע אישי מאוד,
ועל זיכרונות שנצרבו בי לאורך השנים.
חלקם עדינים ונוגעים, אחרים מטלטלים, אך כולם נכתבו מתוך אהבה, הקשבה,
ורצון להבין את עצמי ואת עולמי.
בחרתי להביא את הסיפור כפי שאני חוויתי אותו, דרך עיני הילדה, הנערה, והאישה שהייתי,
מבלי לטעון שזו "האמת היחידה", אלא מתוך כבוד לעובדה שלכל אדם יש את נקודת המבט שלו.
ייתכן שיש מי שימצא את עצמו בין השורות, אולי אפילו בלא שהוזכר בשמו –
וייתכן גם שיש דמויות מרכזיות שנפקדות מהסיפור.
הבחירות הללו נעשו מתוך התחשבות, ומתוך רצון להגן על פרטיות, לא להשמיט חשיבות.
אני מאמינה שיש כוח בשיתוף, לא כדי לחשוף, אלא כדי לרפא.
אם יהיו מי שייפגעו או יופתעו, אני מבקשת שיראו בזה הזמנה לשיח, לא כתב אישום.
אני נושאת באחריות למילים שלי באהבה, ומקווה שהספר יתקבל כקריאה כנה, אנושית, ופתוחה.
תודה שקראתן וקראתם.
באהבה,
איריס
מתוך הספר
לפני שהכל הסתבך, היה פשוט.
לפני השאלות, המשפחות והפחדים, הייתה רק סקרנות.
אני הייתי אני, והוא היה הוא.
שני עולמות זרים שנפגשו לרגע – ולא ממש הצליחו להיפרד.
לא חיפשתי אהבה, לא ציפיתי לה.
אבל היא באה, שקטה ועיקשת.
נכנסה דרך פתח קטן בלב – והתפשטה בתוכי כמו אור ראשון של בוקר.
החדר הרגיש פתאום קטן מדי לנשום בו. האור מהחלון שרטט קווים דקים על השולחן, כאילו מנסה להחזיק אותנו במקום, שלא נברח מהאמת שזה עתה נאמרה.
ישבתי שם, שותקת, מרגישה איך המילים שלה חודרות עמוק יותר מכל אמת ששמעתי קודם.
איך האושר שלי אמור לעמוד מול שורשים כל כך עמוקים?
שורשים שממשיכים אחורה אל אדמת ילדותה, אל סיפורים של סבים וסבתות, אל פחדים ישנים וגבולות שמעולם לא אני ציירתי.
הם אחזו בי בלי ידיים, כבדים ושקטים, מושכים אותי מטה.
הרצפה תחתיי לא הייתה סתם רצפה – היא הייתה אדמת מישהו אחר. ואני… אני רק אורחת, עם חלום קטן ביד, שמנסה לשתול אותו במקום שאין לו מקום לגדול.
המלצות הקוראים
שהולכת נגד הזרם
שילכו איתי עוד הרבה זמן